נעים ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1.המבקשים, החייבים בתיק הוצל"פ 01-76299-09-9, מבקשים רשות ערעור דחופה על החלטתו מיום 3.2.13, של כב' רשם ההוצל"פ עוזי מאיר שדחה את בקשתם לעיון מחדש בהחלטה קודמת מיום 14.3.13, וכן דחה את הבקשה למינוי שמאי מכריע ובקשה נוספת לביקור בנכס.

כמו כן עותרים המבקשים לעיכוב ביצוע דחוף של הליכי המכר של בית מגוריהם עד להחלטה בבקשה למתן רשות ערעור.

שתי הבקשות עניינן למעשה זהה והן נתמכות בתצהיר אחד המפרט את טענות המבקשים, בהתייחס לשתי הבקשות.

2.בהחלטתו מיום 3.2.13, קבע הרשם הנכבד כי לא מצא כל עילה לעיון חוזר בהחלטתו הקודמת, בה פירט את נימוקיו לאישור המכר ואף התייחס להפרש בין שתי חוות הדעת של השמאים.

עוד קבע הרשם בהחלטתו כי לנוכח הזמן שחלף ממועד אישור המכר לא מצא לנכון לעכב את ההליכים לצורך הגשת בקשה למתן רשות ערעור, שכן היה על המבקשים לעקוב אחר מתן החלטה בהתנגדותם ולא להמתין לקבלת העתק ההחלטה בדואר, שכן הרוכשים מסתמכים על ההחלטה המאשרת את המכר ויש להביא בחשבון גם את האינטרס שלהם.

המבקשים לא ביקשו רשות ערעור על החלטתו העניינית והמפורטת של הרשם שניתנה ביום 14.1.13, ומעיון בבקשתם לעיון מחדש שהוגשה ביום 31.1.13, לא מצאתי כל נימוק חדש או כל עילה שהיא המצדיקה עיון מחדש, שכן כל הטענות כבר נטענו ובאופן מפורט בהתנגדות שהגישו המבקשים ביום 13.1.13, טרם מתן ההחלטה מיום 14.1.13.

בדין קבע הרשם שאין עילה לעיון מחדש, ובהעדר ערעור על ההחלטה הראשונה הרי שניתן היה לסיים את ההחלטה כבר כאן בדחיית שתי הבקשות.

3.הואיל ומדובר במימוש בית מגורים, מצאתי לנכון לעיין גם בהחלטה מיום 14.1.13, ובהתנגדות שהגישו המבקשים לאישור המכר, טרם שאושר באותה החלטה וכן עיינתי בכל המסמכים הנוספים אשר צרפו המבקשים לבקשותיהם בתיק זה ולהתייחס לבקשות שבפניי כמבקשות רשות ערעור גם על ההחלטה הראשונה האמורה.

לא מצאתי שיש צורך בתגובה של כונס הנכסים ו/או של הרוכשים שכן דינה של הבקשה למתן רשות ערעור, גם ככל שהיא מתייחסת להחלטה מיום 14.1.13, להדחות, וממילא אין מקום וצורך להורות על עיכוב בצוע.

4.טענות המבקשים כנגד מימוש הנכס בתיק הוצל"פ נשוא הבר"ע כבר הובאו בפני בסיבוב קודם וגם שם טענו המבקשים באופן עקרוני את אותן טענות שטוענים היום באשר להליך ההתמחרות, התנהלותו של כונס הנכסים וטענות לגבי שווי הנכס.

בתאריך 14.11.12 דחיתי את הבקשה למתן רשות ערעור תוך שציינתי שאין להתערב בהחלטת הרשם והליך ההתמחרות איננו סוף פסוק כל עוד לא אושר המכר, שרק לאחריו יש "מעשה עשוי".

עוד הוריתי באותה החלטה כי כאשר יגיש הכונס בקשה לאישור המכר, טרם שידון הרשם בבקשת האישור יקבל את עמדתם של המבקשים.

הרשם הנכבד פעל בהתאם להחלטתי שכן אישור המכר נעשה לאחר שהגישו המבקשים את כל טענותיהם והסתייגויותיהם מאישור המכר.

5.עם כל הצער על כי נקלעו המבקשים למצוקה אשר הביאה למכירת בית המגורים שלהם, מצאתי כי המבקשים חוזרים ומשחזרים טענות שכבר נטענו ונדחו ולא מצאתי כל חדש בטענותיהם הנוכחיות.

אציין כי בבקשה לעיכוב ביצוע דחוף טענו המבקשים בעמוד 1 סיפא כי הם מבקשים לאפשר להם להציג את ביתם לקונים ומדובר בשלושה קונים הממתינים לראותו וביכולתם לשלם סכום של 9 מיליון ₪, שהינו הסכום הנכון לשיטתם של המבקשים, לעומת הסכום בו נמכר הנכס, 5,600,000 ₪, ונבצר מהם לראות את הנכס עקב נעילתו על ידי כונס הנכסים.

לא בכדי לא חזרו המבקשים על טענתם זו בתצהיר התומך בבקשות, ואף לא מצאתי טיעון בדבר רוכשים פוטנציאלים כביכול, לא בהתנגדות שהוגשה ביום 13.1.13, ואף לא בבקשה לעיון מחדש שהוגשה ביום 31.1.13.

6.לאור טענותיהם של המבקשים בדבר שווי הנכס התקיימה התמחרות חוזרת והוצע סכום משופר ממה שהוצע בהתמחרות הראשונה ואף גבוה מהערכת השמאי.

מצבו של הנכס רעוע ובהיותו עומד שומם נגרמו לו נזקים כאלה ואחרים אשר הביאו להפחתת שוויו, ולצורך העניין אין זה משנה מי אחראי להזנחת הנכס ולנזקים שנגרמו בו.

השמאי קבע את שווי הנכס על בסיס מצבו הפיזי במועד ההתמחרות ואילו חוות הדעת השמאית שהביאו המבקשים מתבססת על מצבו של הנכס טרם ירידת ערכו בשל הליקויים.